שמחה – “עקרון הוודאות” ש”פורץ גדר”
Authentic Joy Is within Reach and It Changes Everything

חשוב גם להבין שבאמת יש על מה לשמוח, ולא רק לנסות להיות שמח. לאמץ השקפת עולם שמחה במקום רק להתאמץ לשמוח. לפעמים, כדי לצאת מהעצבות צריך לצאת מעצמך, אבל, אפשר גם להיכנס לשמחה על ידי שתיכנס לעצמך האמיתי. ואז, במקום לשאול איך להיות שמח, השאלה תהיה על מה יש להיות עצוב בכלל. בשורות הבאות ננסה לעמוד על חלק מהגורמים לשמחה ועל חלק מתוצאות השמחה, לפי תורת החסידות.

א.

מתוך הרבה דברים שנאמרו בקשר לשמחה, ישנם שני פתגמים מפורסמים: א) “אין שמחה כהתרת הספקות”. ב) “שמחה פורצת גדר”. הראשון הוא הגורם של שמחה, והשני הוא התוצאה של השמחה. כלומר: אי הוודאות וחוסר הבטחון גורם לעצבות, ועצבות גודרת גדר; התרת ופתרון הספק והחזרת הבטחון הוא הגורם לשמחה, וכתוצאה מהשמחה נפרץ הגדר. גורם נוסף לשמחה הוא – משהו מפתיע, שמחה באה ממשהו שמעבר לציפיות[1].

אחד המפתחות[2] לשמחה טמון בכך שנבין: מהן ה“ספקות” שמחכות לפתרונן? מהו ה“גדר” שהשמחה פורצת? וכן יש להבין: איך התרת הספקות מובילה לפריצת גדר? ומה הקשר בין שני הגורמים לשמחה, התרת הספקות ו”גורם ההפתעה”?

ובכן: הספק הכללי[3] הוא – מי אני באמת. שאלת הזהות. כל רגע אני עוסק במשהו אחר, אז מי אני? בתוך השאלה מי אני מסתתרת בעצם השאלה: מה מיוחד בי, או מה מפתיע בי? (השאלה הזו מנקרת בתוכנו ללא הרף, אלא שמבלי משים אנו מנסים לברוח ממנה על ידי הסחת הדעת ומציאת עיסוק והישג פרטני אחר בכל רגע).

בפרטיות יותר, הספקות (לשון רבים) שמקננות באדם ללא הרף הן[4]: א) “מי אני?”, ב) “למי אני?”, כלומר “מי צריך אותי?”, ג) “לְמַה אני?” כלומר מה תפקידי? אלו הם הספקות. הם כה חזקים עד שבאופן טבעי הנפש הבהמית שבנו מנסה להציע לנו ללא הרף עיסוקים והנאות והבלי העולם על מנת שהם “יעזרו” לנו להתעלם ולהסיח דעת מהספקות הללו ומהאחריות לתפקידנו הבאה בעקבותם.

אמרנו ששמחה באה מהתרת הספק, או מהפתעה. כאן מצטרפים שני הגורמים גם יחד – כי התרת הספק “מי אני” היא, שאתה יותר ממי שאתה חושב שאתה: מי אני – משהו מיוחד ומפתיע: יהודי – הוא[5] חלק אלוקה ממעל ממש! (וגם גוי – הרי הוא בריה של הקב”ה בכבודו ובעצמו[6]!). זהו הפתרון המפתיע שגורם לשמחה.

פתרון הספקות בפרטיות יותר: א) מי אני – האדם מבין מיהו. הוא מפנים שיש בו נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. יש בו חלק שהוא חלק מהקב”ה. להמחשה: תתבונן על עצמך מהזווית של הקב”ה[7]: הקב”ה בכבודו ובעצמו מסתכל עליך ורואה אותך כחלק ממנו בכל רגע. כעת ברור לך מי אתה. אתה לא מי שאתה חושב שאתה, אתה מי שהקב”ה חושב שאתה (כמו המבואר בחסידות[8] בפירוש דברי הקב”ה לאברהם “לך לך .. אשר אראך”: “אַראה ואגלה אותך בעצמך”). אתה שלו, והוא שלך[9]! ומעתה: ב) ברור לי למי אני, כלומר ברור לך מי צריך אותך – הקב”ה בכבודו ובעצמו[10]. שהרי אתה חלק ממנו, והוא צריך אותך כמו שהוא צריך את עצמו, ו-כמו שאתה צריך אותו[11]! ו-ג) ברור לו מהו תפקידו: כיון שאתה חלק ממנו, הרי שהקב”ה צריך אותך – איתו. (כלומר, אתה לא אמצעי בשביל הקב”ה לקבל ממך מצוות וכדומה, אלא המצוות הם הדרך של הקב”ה לקבל אותך איתו. אנחנו לא יהודים כי קיבלנו תורה ומצוות; קיבלנו תורה ומצוות כי אנחנו יהודים[12]). אז מה אתה עושה פה? הוא שם אותך פה כי הוא לא רוצה שאתה תהיה איתו למעלה, אלא הוא רוצה שתזמין אותו אליך. “דירה בתחתונים” פירושה שהקב”ה מחכה שתזמין אותו לגור איתך[13]. כיצד? על ידי שהחלק אלוקה שיש בך ישלוט וינווט את כל מעשיך, הקב”ה ירגיש מוזמן אצלך בכל רגע.

כאמור, פתרון מפתיע של הספקות – מביא לידי שמחה (אם לוקחים אותו ברצינות…). כלומר: אפילו חמור, היה שמח לפחות לדעת שהוא כזה… אבל שמחה אמיתית באה מוודאות מפתיעה: ברור לך מי אתה – אתה חלק מהקב”ה, בכל מצב!… מה יותר משמח מזה?[14]. ומשכך ברור לך למי נוגע כל תנועה[15] שלך – לקב”ה בכבודו ובעצמו!… מה יותר משמח מזה שהקב”ה צריך אותך?[16]… ומה תפקידך? הוא רק מתאווה שתזמין אותו אליך, בכל רגע ובכל מצב (גם אם פישלת[17])!… מה יותר משמח מזה?[18]

זהו קשר מפתיע לחלוטין לאדם מוגבל, וככל שהוא יותר מוגבל הקשר יותר מפתיע[19]. אין שמחה כמו התרת הספקות – הוודאות והבטחון בקשר העצמי[20] עם הקב”ה. אז אתה לא צריך דווקא לצאת מעצמך כדי לשמוח, אלא להיות מי שאתה באמת כדי לשמוח.

[וודאות זו היא גם “בטחון עצמי” אמיתי, בטחון “עצמי” – שה”עצם” והמהות שלו היא חלק מהקב”ה, וכן, שהעצם של הקב”ה בוטח בו[21]].

ב.

השמחה מפתרון הספקות, מביאה אוטומטית לשלב הבא – פריצת גדר:

הגדר הוא “גדר הפרדה” הנמצא בתוך עצמך. הגדר שבין נפש האלקית, לנפש הבהמית שבך. יש גדר המפריד בין הזהות שלך, מי שאתה, ובין מה שאתה רוצה לעשות. כלומר: בין מי שאתה רוצה להיות (אתה מה שאתה רוצה להיות – “במקום שבו רצונו של אדם שם הוא נמצא”[22]) לבין מה שאתה רוצה לעשות יש גדר ומחסום.

בעולם היה “גדר”, מחיצה בין עליונים לתחתונים, ובמתן תורה, ב”חתונה” של הקב”ה וישראל, נפרץ הגדר הזה, והתאפשר החיבור של עליונים ותחתונים. מדוע? השמחה מהקשר של הקב”ה וישראל גרמה מטבעה לפריצת גדר שתאפשר לפנות שטח בעולם הזה שבו יגורו הזוג הטרי, דירה בתחתונים לבני הזוג[23]. כך גם באדם שמשול ל”עולם קטן”, קיים “גדר”. הגדר הזה הוא המחיצה שמבדילה בין העליונים לתחתונים שבו – בין הנפש האלוקית שבו שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, ובין הנפש הבהמית שבו, שמושכת אותו להבלי העולם. “עבודה פירושה לקשר את העליון עם התחתון … נקודת היהדות עם החיים היום-יומיים[24]“: עיקר תפקיד האדם הוא לפרוץ את הגדר הזה ולחבר את העליון והתחתון שבו, שלא יהיה פיצול אישיות וקרע ביניהם (שכמובן מוביל לעצבות), אלא התחתון שבו יהיה בהרמוניה מושלמת עם העליון שבו. ובכן: השמחה על מי שאתה באמת, השמחה על הקשר העצמי עם הקב”ה (“התרת הספקות”), היא ה”פורצת את הגדר” שבין מי שאתה רוצה להיות (מי שאתה באמת) ובין מה שאתה רוצה לעשות, כך שגם המעשים שלך יהיו “דירה” למי שאתה באמת.

במילים פרקטיות:

הנפש האלוקית היא – מי אתה רוצה להיות. הנפש הבהמית היא – מה בא לך לעשות. הנפש האלוקית היא האני האמיתי שלך, מה היית מעדיף להיות (או: מה שהיית רוצה לרצות…) ומי הקב”ה חושב שאתה, והנפש הבהמית היא האני הרגעי שלך, מה בא לך לעשות כרגע. [שהרי הנפש הבהמית מחפשת נוחות וקיום, הנפש האלוקית רוצה תוכן ומשמעות לקיום. הנפש הבהמית מוצאת משמעות בהנאה, והנפש האלקית מוצאת הנאה במשמעות…]. ובכן, בין מי שהיית מעדיף להיות ובין מה שאתה רוצה כרגע לעשות – יש גדר ומחיצה המפסקת. יש חוסר התאמה מוחלט. נניח כרגע בא לך לאכול גלידה. זה מה שאתה רוצה לעשות. אבל אם תשאל את עצמך אם אתה רוצה “להיות אוכל גלידה” – כנראה שלא… אלא מה, יש גדר שגורם לפער רציני בין מי שאתה רוצה להיות ובין מה שאתה רוצה לעשות.

מה עושים? – צריך לבטל (לא את עצמך, אלא) את האני הרגעי שלך, לאני האמיתי שלך[25]. איך? צריך לפרוץ את הגדר. מבפנים כמובן. צריך לתת ל”מי שאתה רוצה להיות” – להנחות את מה שאתה רוצה לעשות. שהצורה שאתה רואה את עצמך תתבטא גם במעשים שלך. איך פורצים את הגדר? – לא שוברים אותה בכח; היא פשוט הולכת ומתרחבת מבפנים על ידי השמחה על מי שאתה באמת, עד שהיא נפרצת לגמרי. כשברור לך מי אתה באמת ומי צריך אותך, כי הספק שלך נפתר, והפתרון כל כך מפתיע עד שאתה שמח מזה – השמחה הזו תפרוץ מטבעה את הגדר שבין שתי הנפשות, ותאפשר לזו שמשמחת אותך לשלוט על השניה, ול”זהות” שלך ולמי שאתה באמת לשלוט על המעשים שלך: היא תאפשר לנפש האלקית שבך להנחות את הנפש הבהמית שלך, ולרכוב על הבהמה הזו במהירות רבה אל היעד של הרמוניה מושלמת של נשמה וגוף, ושניהם יחד עם הקב”ה.

בקיצור, הוודאות והשמחה על מי שאתה, פורצת את הגדר שבין מי שאתה ובין המעשים שלך. (ועל הדרך גם ברור הקשר בין כל הפתגמים האמורים לעיל אודות השמחה).

ג.

אבל למה מלכתחילה יש לנו ספק, וצריך לפתור אותו? למה מלכתחילה לא ברור לנו מי אנחנו? ובכן, אפילו הסיבה לכך שיש לנו ספקות מלכתחילה – גם היא סיבה משמחת: הקב”ה רצה לאפשר לנו לבחור בעצמנו להיות אנחנו! ואחר כך גם לבחור בו! קשר אמיתי דורש בחירה של שני צדדים. גם אנחנו לא היינו רוצים להיות “מתוכנתים” להיות אנחנו. ולכן ניתנה לנו הבחירה לפתור את הספקות ולפרוץ את הגדר בעצמנו.

“ספק” בגימטריא “עמלק”. מחיית עמלק היא פתרון הספק. ספק גורם עצבות. לא ברור לך מי אתה. והנה גם על עמלק נאמר “אשר קרך בדרך” – קרך מלשון קרירות ועצבות, ואילו שמחה היא חמה. מדוע נבראנו עם עמלק-ספק? – כאשר אנחנו נמחה אותו, כאשר אנחנו נפנים מי אנחנו – אנחנו נבחר להיות אנחנו (ונבחר להיות שמחים…). במילים אחרות: נבראנו עם ספקות כי[26] הקב”ה רצה לאפשר לנו, לקיים בעצמנו את המצוה של מחיית עמלק-ספק!

לכן[27] היום הכי שמח בשנה הוא – פורים. לפני פורים קוראים בתורה פרשת “זכור”, העוסקת במחיית עמלק. מדוע? ההסבר הפנימי ברור כעת: עמלק בגימטריא ספק. והספק יוצר “מליקה” והפרדה בין מי שאנו למעשים שלנו. התרת הספקות היא מחיית עמלק. וכיון ש”אין שמחה כהתרת הספקות” – לכן באופן טבעי אחרי מחיית עמלק בא היום הכי שמח בשנה. כל כך שמח עד שנעשית “שמחה הפורצת גדר” – “ונהפוך הוא”. השמחה נותנת את הכח לעשות שלום אמיתי בעצמנו – לפרוץ את גדר ההפרדה ולהפוך ולרתום את הנפש הבהמית, “ארור המן”, שתעמוד לרשותה של הנפש האלקית, “ברוך מרדכי”. וכאן, במקום ה”ספק” ואי-הידיעה השלילית באה השמחה “עד דלא ידע” החיובי – כי באמת אין מה לדעת! ברור לך שאתה חלק מהקב”ה בלי שום סיבה ואינטרס. הוא גם “לא יודע”. כך “נתאווה” הקב”ה. הוא פשוט “משוגע” עלינו, ואנחנו עליו, וזהו!

לסיכום:

במקום להילחם בעצבות, תחשוב על זה שעכשיו ממש
יש בתוכך חלק שהוא שמח. חלק מהקב”ה.

במקום לנסות להיות שמח בכוח, תתבונן בזה שיש על מה לשמוח.
כלומר: לא מספיק להתאמץ לשמוח; יש לאמץ השקפת עולם שמחה.

כשאתה עצוב, תביא בחשבון שאתה חלק מהקב”ה,
ואם כן[28] זה גורם גם לקב”ה להיות עצוב (וכן להפך)[29]. – בעצם, זה עצמו כבר משמח…

אל תסתפק בלצאת מעצמך, תיכנס לעצמך האמיתי.

כשבא לך לעשות משהו מיותר, תחשוב האם זה מה שבאמת היית רוצה להיות או שזה רק מה שאתה רוצה לעשות כרגע. אם נראה לך שלאחר מעשה תרגיש שחטאת לעצמך[30] – התשובה ברורה ומשמחת.

לסיום:
שנזכה לקיום היעוד “ושמחת עולם על (ידי) ראשם” = שהראש יסתכל על העולם בצורה שמחה!…

הארות וציונים

[1] ראה ד”ה ויספו ענוים תש”י ס”ט-י.

[2] יודגש כי מאמר זה אינו עוסק בהפרעות לשמחה הנובעות מגורמים שאינם תלויים באדם, צרות רח”ל וכיו”ב. וראה תניא פרק כ”ו, ושיחת ש”פ ויחי תנש”א ס”ה.

[3] כמבואר בכ”מ בענין הספק של בנ”י “היש ה’ בקרבנו“, שאחריו בא עמלק (בגימטריא ספק) – ראה שיחת פורים תשל”א סמ”ב ואילך.

[4] ראה (בכללות) שיחת פורים תשל”א שם. וראה שיחת ש”פ שלח תשל”ב (שיחו”ק תשל”ב ח”ב ע’ 355). וראה (באו”א) לקו”ש חט”ז ע’ 267.

[5] ראה שיחת ש”פ ויחי תש”נ ס”ד.

[6] עד היכן הדברים מגיעים-מפתיעים ראה באגרות קודש חלק ג’ אגרת תשטז (י”א אלול ה’שי”ת) – להלן בתרגום מאידיש: “הצטערתי לשמוע .. אשר מזמן לזמן הוא נופל ברוחו. והיה לי לפלא גדול על זה, כי ידוע .. אשר חסיד צריך להרגיש את האמת (שבאמת כן הוא בכל הנבראים; ה”ונפלינו” של חסידים הוא, שעליהם לא רק להבין זאת בשכל אלא גם להרגיש זאת), והיא שני ההפכים שיש בכל נברא, שמצד אחד – מצד עצמו – הוא לא ממש, אבל מצד שני – מצד זה שהוא בריה של מהות ועצמות אין-סוף ב”ה, שזוהי כל מהותו – הנה גם הנברא הוא כל יכול”.

[7] ראה שיחת ש”פ וארא תנש”א ס”ט בתחילתו.

[8] תורה אור ר”פ לך לך.

[9] פורים תשל”א סמ”ה.

[10] ראה שיחות קודש תשל”א ח”ב ע’ 128 בהערה. ובכ”מ.

[11] ראה שיחות קודש תשנ”ב ח”א ע’ 340-341.

[12] ראה שיחת ש”פ תולדות (ב) תשנ”ב ס”ד.

[13] ראה שיחת ש”פ בראשית (ב) תשי”ז סל”ג-ד. ד”ה והוי’ אמר המכסה תשל”ז ס”ג. תניא פל”ג-ד.

[14] ראה שיחת ש”פ תרומה תשנ”ב ס”ט.

[15] ראה שיחת ש”פ תבוא תנש”א סי”ג. שיחת פורים תשל”א הנ”ל סמ”ד-ה.

[16] ע”פ שיחת ש”פ וארא תשכ”ט ס”ט (תו”מ חנ”ה ע’ 149). שיחת ח”י אלול תשי”ב בתחילתה. שיחת י”ג שבט תשד”מ סוסי”ב.

[17] ראה שיחת ח”י אלול שם, ומשמעות הדברים שגם אם “פישלת” – יש על מה לשמוח, כי… הכשלון שלך נוגע לעצמותו ית’! (מלבד זאת שאם נכשלת סימן שהוא בוטח בך וקורא לך להזמין אותו גם משם ע”י תשובה. ראה שיחת ש”פ תשא תשנ”ב ס”ז. יום שמח”ת תשכ”ט סל”ח. ועוד).

[18] ראה תניא שם.

[19] ראה שיעורים בספר התניא ריש פרק מ”ו ובהערות שם.

[20] ראה שיחת פורים תשמ”ב סמ”ב. ר”ד ש”פ ויקהל תשנ”ב.

[21] ראה שיחת ש”פ ויחי תש”נ שם. ש”פ וישלח תשמ”ב ס”ט. והדברים מפליאים!

[22] כתר שם טוב בהוספות סמ”ח.

[23] ראה מאמר ש”פ בראשית תשי”ז. ובכ”מ.

[24] שיחת אחש”פ תשט”ו סי”ז (תו”מ חי”ד ע’ 39).

[25] ע”ד “לך – לך”. וראה ש”פ וישלח תשנ”ב הערה 32 שענין הביטול הוא – לזה שהוא חד עם הקב”ה.

[26] ראה שיחת ליל שמח”ת תשמ”ו סי”ח.

[27] ראה ר”ד ועש”ק בדר”ח אדר תשח”י (תו”מ חכ”ב ע’ 85).

[28] ראה (דוגמתו) שיחת ש”פ האזינו תשמ”ג סי”א. והדברים מפליאים!!

[29] ראה שיחות ש”פ ואתחנן תשכ”ט סוסי”ז וש”פ בשלח תשכ”ט ס”ח. (וראה המשפט הראשון שבאגרת שבהערה 6 לעיל).

[30] ראה שיחת ש”פ תולדות תשי”ד הערה 48.