פיתרון מעשי למצוקה נפוצה
Coping with Anxiety

MyLife Essay Contest

אין ספק כי אחת מהבעיות הנפוצות בחברה המודרנית היא ‘הפרעת החרדה’. המהפכה התעשייתית שהביאה עימה קצב חיים מסחרר, ניכור חברתי וסטנדרטים גבוהים שעל פיהם עלינו לחיות ללא יכולת אמיתית להתאים את עצמינו לשינויים ולתמורות אלו, הם חלק מהסיבות שיהפכו את החרדה ע”פ מספר מחקרים לתחלואה הנפוצה והמרכזית של האדם המודרני בטווח של שנים ספורות.

החרדה נעה סביב קשת רחבה של צורות ועוצמות שונות, ממצב של חוסר נוחות בסיטואציות מסוימות עד לתחושת מועקה קיצונית הפוגעת באיכות- החיים ומונעת מאיתנו תפקוד שוטף של השגרה היום- יומית, תוך התדרדרות קשה במצב הנפשי, דיכאון עמוק, תחושת ייאוש וחוסר אונים לצד סימפטומים פיזיולוגיים מאוד לא נעימים.

את החרדה ניתן לחלק באופן כללי לשני סוגים, האחת היא תחושת חרדה המתעוררת מתוך מצב של איום מוחשי- קונקרטי על האדם, ואילו השנייה היא התקף של החרדה את האדם אף ללא שום איום משמעותי מול גורם אמיתי המהווה סכנה מיידית. או כפי ההבחנה במונחים מקצועיים, ההבדל בין פחד לחרדה. הפחד להבדיל מחרדה הוא מנגנון טבעי ובבסיסו אף מאוד בריא שנועד למטרת התמודדות או בריחה מפני מצב אובייקטיבי של סכנה. לעומתו החרדה היא פחד מפני בעיה כללית ובלתי מוחשית הנלווית בתחושת מתח ודאגה מול גורם שאין לו אחיזה במציאות.

אם מנגנון הפחד הוא מרכיב חיוני בהישרדות הטבעית ובתגובה האינסטינקטיבית למצוקה פתאומית, הרי שהחרדה מפעילה את מערכת ההתראה הזו כאזעקת שווא ומכניסה את מנגנון הפחד לפעולה מיותרת ואף בלתי נשלטת, משום שאין היא נאחזת במקרה מסוים או בסיטואציה נקודתית ומוגדרת שחולפת, ובשל כך פעמים רבות הפחד מזין את עצמו ומכניס את האדם לסחרור תודעתי כאשר הדמיון מוליד את החרדה והחרדה מעצימה עוד יותר את הדמיון שממשיך לפתח את החרדה וחוזר חלילה, ובכך הוא נחווה כפחד אינסופי ללא נקודת מוצא.

כדי להשתחרר ממעגל אימה זה ולהחזיר את הפחד למקומו האמיתי ולמימדיו הטבעיים, אנו נדרשים להבנה יסודית ומעמיקה של מהות הבעיה על מנת ליצור יחס נכון אליה ופיתרון הולם ומעשי.

הדרך המוצעת לפנינו מיוסדת בעיקרה על מכתב של הרבי השלישי לבית- חב”ד (המכונה הרבי ה’צמח צדק’) ומשולבת בתפיסה רעיונית וכללית יותר המוצגת במספר מקומות בספר התניא- הספר היסודי של ההשקפה החב”דית- ושזורה בהרחבה בכמה מקומות בתורת חב”ד, מכתביו של הרבי מליובאוויטש ועוד.

ראשית כל עלינו להגדיר את הבעיה. לאחר ההגדרה ומתוכה יהיה קל יותר למצוא את ההתייחסות הנכונה אליה וההתמודדות המתבקשת מתוך אותה הגדרה.

החרדה היא מחשבה. מחשבה יצירתית של האדם עצמו. היא עלולה להיות מושפעת מגורמים סביבתיים וחיצוניים אך לפני ואחרי הכל היא מחשבה. מחשבה שיוצרת תחושה, לעיתים אף תחושה חזקה וקשה, אך בעצם היא מחשבה. וככזו היא תמיד נשארת בשליטתו של האדם.

תפיסה זו נשענת על אחד מן העקרונות הבסיסיים באמונה היהודית, הבחירה החופשית. העיקרון אומר כי התנהגותו של האדם על כל היבטיה בכל רגע היא פרי רצונו העצמי והחופשי ואין היא כפויה ומוכתבת מראש בידי סיבות קדומות. כאן מתחבר הלוז של הגישה. כשם שאפשרות הבחירה על עשייה אינה נלקחת לעולם מיד האדם, כמו כן בכל רגע נתון במשך חייו ביכולתו לבחור את מחשבותיו.

הרמב”ם (רבי משה בן מימון מענקי האומה היהודית בכל הזמנים) מונה את הציווי התורני של “לא לערוץ ולפחד בעת מלחמה” המופיע בספר דברים, כחובה המוטלת על כל אדם וההכרח לציית לה, כשלכאורה ברמה המעשית מצווה זו אינה נראית כברת ביצוע משום ש”מה יעשה מי שליבו הומה עליו ומפחד בראותו דמי מלחמה”, כיצד יתכן לכפות שליטה על תחושה רגשית מתפרצת? ובהיבט ראשוני נראה כי דרישה זו היא חריגה מהיכולת האנושית וחוצה את מגבלותיה. אלא שהוא הוא העניין. תחושת הפחד היא תוצאה ישירה של המחשבה אודות המצב העלול להוות איום. יכולת הבחירה של האדם מאפשרת לו את התמרון והשליטה המוחלטת על מה לחשוב ומתי. אפילו במקרה קיצוני כמו מלחמה בה הסכנה היא קיומית וממשית, בבחירתו המודעת והאבסולוטית של האדם להתעלם ממחשבה זו ולגרשה, ובעקבות כך למגר את הפחד.

עומק ההבנה ליצירת הקשר התלותי בין הרגשת הפחד לעולם המחשבות, היא העובדה כי “כל    קיומן של המידות הן מן הדעת” (כפי הניסוח הקבלי). באופן כללי נפש האדם הגלויה מובנית משתי מערכות שונות, השכל והרגש. מהות השכל הוא עצם ההכרה האובייקטיבית של דבר. הרגש לעומת זאת הוא הפעולה של אותה הכרה באופן סובייקטיבי ואישי על הנפש. השכל יוצר את הנושא שאליו אפשר להתייחס, והרגש הוא ההתייחסות בעצמה. הרגש הופך את התאוריה האינטלקטואלית לחוויה אישית, הוא זקוק לאובייקט שאותו הוא יוכל לאהוב או ממנו לסלוד, ואת זה מספק לו השכל. הגשר המוליך את המושא במערך הנפשי מן ההכרה אל ההרגשה הוא ‘בחינת הדעת’. הדעת היא ההתקשרות הנפשית בנושא. היא זו שמקבעת אותו בנפש ובונה אליו יחס אישי. ההתקשרות הזו היא המחשבה באותו נושא. ככל שהמחשבה אודותיו עמוקה ומואצת יותר כך הבהירות והעוצמה של ההרגשה תהיה חזקה ואמוציונאלית יותר. היסח הדעת אם כן, הוא ההפסקה של המחשבה הפעילה בנושא. אין זה אומר שנעלמה ההכרה, אך ההתקשרות אליו כבר איננה, ובמילא גם ההרגשה הבאה בעקבותיה.

אם לחדד את העניין מכיוון קצת שונה, להבדיל מבעיה אמיתית (כגון בעיה רפואית וכדומה) לה יש אחיזה במציאות הרי שהמחשבה או אי המחשבה אודותיה אינה גורעת או מוסיפה בבעיה עצמה, אין היא מפחיתה או מעצימה את עוצמתה. המשמעות היחידה של המחשבה במקרה זה היא רק ביחס המודע אל הבעיה. לא כן בתופעת החרדה שבה עצם ההתייחסות המודעת אליה היא הבעיה בעצמה. אין זה מחשבה אודות בעיה קיימת, אלא המחשבה היא הבעיה, התהוותה הראשונית של המחשבה היא גם התהוותה הראשונית של הבעיה. ובמילא היסח דעת מן המחשבה הזו לא מראה התעלמות מן הבעיה ודחייתה למועד מאוחר יותר, אלא הוא הפיתרון המעשי והנכון לחרדה.

בעמדנו לפני הביצוע המעשי של הדברים, אנו נתקלים בשתי בעיות מרכזיות, הבעיה הראשונה נובעת מהעובדה כי “המחשבה משוטטת תמיד”. כשאיננו מעוניינים לעשות משהו מסוים או לדבר עליו, פשוט נימנע, נשלב ידיים ונשתוק. לא כן כשאיננו חפצים במחשבה מסוימת אין לנו את האפשרות להשקיטה או להשהותה. אין וואקום קוגניטיבי. אין ‘מצב המתנה’ במרוצת המחשבות, “המחשבה משוטטת תמיד”. זה כבר מוביל אותנו לבעיה השנייה. להיפטר באופן מודע ממחשבה, זה כמעט בלתי אפשרי, אדרבה משעה שאנו מודעים לכך שאל לנו לחשוב מחשבה מסוימת, בדרך כלל תשומת הלב תהיה מופנית רק לאותה מחשבה. בעצם הרצון לדחות את אותה מחשבה אנו משיגים תוצאה הפוכה ומציבים אותה במרכז המודעות. נסו שלא לחשוב על פיל כחול, למשל.

לכן העצה המעשית להיסח דעת היא לחשוב באופן פעיל ואקטיבי על נושא אחר. הכלל המפורסם אומר שאין יכולת קוגניטיבית לחשוב על שני דברים בו זמנית. כשהמחשבה עסוקה בדבר אחד היא מוסחת מן הדבר האחר בדרך ממילא. האמירה כאן היא שאין להתעסק באופן ישיר עם המחשבה המטרידה, משעה שנכנסנו עימה לדיון כבר הפסדנו את המערכה. הניצחון הגדול כאן הוא לא להופיע בכלל לקרב, להימנע מן המאבק. מי שעוסק בלכלוך- מתלכלך. כל מגע, אפילו של מאבק, משחק לידיה של החרדה, הוא יוצר עימה קשר ומעורבות שמובילה להיסחפות אל תוך המערבולת שלה, וכשמנסים להיאבק במערבולת על מנת לצאת ממנה, שוקעים במצולות. הדרך היחידה היא לשנות את המגמה, להחליף את כיוון החשיבה, עדיף למחשבות חיוביות ומשמחות. אמנם עדיין לא ניתן לאטום לחלוטין ולמנוע הרהור אקראי הנחשף אל התודעה מפעם לפעם, אך את המחשבה התדירה והאובססיבית של החרדה בהחלט אפשר למנוע.

נכון, לתכנת מחדש את התת- מודע לדפוסי חשיבה חיוביים זה דבר שדורש התמדה ועקביות, אך עצם הידיעה כי הדבר אפשרי, והבורא משאיר לעולם את הבחירה החופשית ביד האדם, מקילה על התהליך, ועם הטמעה איטית אך עקבית בשילוב תרגול נכון מתוך סבלנות רבה היעד הוא בר- השגה, וכשלומדים להשיג אותו הוא משחרר אותנו מהכבלים של עצמינו, הוא מכניס בהירות בחיים שלנו ומפנה את כוח הדמיון להתמקד בחלומות ובשאיפות שלנו, ביעדים שעלינו להשיג, ומאפשר לנו לקחת את גורלנו בידינו. נסו, אל תתייאשו, והיווכחו. זה פשוט משתלם.

לסיכום: לאחר הצגת הבעיה ועמידה על הקושי המתלווה אליה המתאפיין באי יכולת מודעת להשתחרר ממנה, הצגנו את האלטרנטיבה החסידית כפי שהיא נובעת מתפיסה שורשית ועמוקה יותר, ראשית על ידי ההבנה הבסיסית של הבעיה (כאן חשוב להבהיר כי אין עיסוק בשאלה מדוע התפתחה החרדה? אלא מה לעשות בכדי להיפטר ממנה?) כי החרדה היא מחשבה עמוקה אך פרי תוצרת של האדם עצמו, וככזו תמיד נשארת היא כפופה לבחירתו, אין פה רק ניסיון לעודד את רוחו של האדם ולתת לו תקווה, אלא זוהי המציאות, בהחלט ניתן בכל רגע לשלוט בגובה הלהבות של הפחד באמצעות השליטה במחשבה, הסברנו כי יכולת זו נובעת מהבנת הקשר התלותי שבין המחשבה לרגש על פי התפיסה החסידית את מבנה ומערך הנפש. מכאן כבר הבנו שהפיתרון הוא הסחת- דעת מהמחשבה המטרידה, אך בצד הפרקטי נתקלנו בשני קשיים בביצוע המעשי של הסחת- הדעת הנובעים מכך כי אין אפשרות לעצור את רצף המחשבה, וכי דווקא משום שאין אנו מעוניינים במחשבה זו היא תתפוס את מרכז המודעות שלנו, מכך הסקנו כי היכולת להימנע מאותה מחשבה, הוא על ידי חשיבה אקטיבית בנושא שונה, בלי כניסה לדיון אף לא למטרת התמודדות עם החרדה עצמה. תרגול, התמדה וסבלנות הם המפתח להצלחה בהכרעת החרדה.

תכל’ס

• אתם יכולים. שנו את התפיסה אודות הפחדים שלכם. זה בהחלט אפשרי לבחור שלא לפחד. החרדה היא לא גזירת שמים. היא בשליטתכם. תאמינו.
• הסיחו מיד את דעתכם, עם הזיהוי של המחשבה החרדתית, למחשבה שמחה ומועילה.
• אל תנסו לדון/להתווכח/להרהר עם ובמחשבה החרדתית.
• תתרגלו שליטה במחשבה כמה שיותר. כשקשה באימונים, קל בקרב.
• תנשמו עמוק ותתחילו לחיות חיים משוחררים ומלאי דמיון פורה, הוא פשוט פנוי עכשיו.

מראי מקומות:

1. ‘אגרות קודש אדמו”ר הצמח צדק’ עמ’ שכב-שכו אגרות ד-ה מכתב למחותנו (ב’ גרסאות שם)

2. ספר התניא פרקים ג, כז, כח ועוד.

3. אגרות קודש הרבי מלובאוויטש חלק יד עמ’ כב ועוד ועוד.

בנוסף מראי מקומות מפוזרים בכל תורת רבותינו נשיאנו המבארים ומפרטים נושאים אלו אך רבים הם ואי אפשר לפורטם.