הפתרון לפתרון
Staying On Track

MyLife Essay Contest

מבוא

מאמרים רבים נאמרו ונכתבו אודות הרציונל המודרני והאפקטיביות המעשית שניתן למצוא בתורת החסידות ועקרונותיה, המתאימים להפליא למציאות החיים הדינמית והתזזיתית של בני דורנו המוכר בשם החולין שלו “דור ההייטק,” על שלל בעיותיו ומורכבויותיו.

במאמרנו זה ננסה להתמודד עם תופעה כללית שעולה אצל רבים מהקוראים דווקא לאחר שבאו על סיפוקם ואמצו את ה’שיטה’ שתאפשר להם להתמודד עם מצבם הפרטי, כאשר תקופה קצרה לאחר שהחלו ביישום ההוראות שקבלו, הם מחליפים את תהייתם הספציפית בשאלת ההיתכנות של הפתרון וההצלחה להתגבר על הבעיה. וכך במקום להתעסק בנסיון להתמודד נכון ואף להביא לפתרון, הם מתבוססים בבוץ “שאלת ההצלחה” מה שמביאם לכדי יאוש מהר יותר מהבעיה המקורית.

תמצית הרעיון החסידי עליו נרחיב, משלב בין פריטת תכנית הפעולה המקורית להוראות קטנות וקלות יותר לבין בחירת עקרון אחד חשוב מהתכנית אליו כדאי יהיה להיצמד לאורך תהליך הטיפול, יחד עם אמונה אמיתית בצדקת הדרך. עקרונות אלו שנראים מוכרים ולא מקוריים, מקבלים משמעות פנימית וערכית שונה לחלוטין כשנסיק אותם מתוך המושגים “סוד האחדות” ו”התכללות” שבתורת החסידות בשילוב המושג “אמונה” כפי שמואר על ידה, לאחר שהתקבע אצל ההמונים כמשהו כללי ולא מוגדר לפרטים.

הפתרון לפתרון

הפתיחות שבאה עם התמורות הרבות הגלובליות שחלו בעשורים האחרונים, הכניסה בין היתר למודעות הכלל את הצורך בבחינה מחודשת של הרגשות ומצבי הרוח האנושיים, והתפיסה כי ניתן לפתור כמעט כל בעיה רגשית, קנתה שביתה בקרב ההמון. מכונים שונים קמו לטובת הציבור, ביניהם רבים המבוססים על עצות מעשיות מעולמה הפנימי של תורת חב”ד הענפה, וקבוצות תמיכה הפכו לחלק מהנוף התרבותי המערבי.

אלא שלעיתים, עומדים בעלי התהיות בפני קושי מסוג אחר שבצורה פרדוקסלית עולה דווקא עם מציאת הפתרון כביכול, ומשותף כמעט לכל המקרים הרבים בהם משוכנע ה’מחפש’ שמצא מרגוע לנפשו. זאת, כאשר לאחר תקופה משמעותית בה הוא מיישם אחת לאחת את העצות שקיבל, והשינוי לא ניכר או לא מספק, הספק מתחיל לקנן אצלו, בדבר היכולת האמיתית להשגת המטרה, עד שלעיתים הקשיים שמביא עמו חוסר הוודאות עולים על אלו המקוריים שמהם חיפש מוצא בתחילת הדרך, וכך לאחר פסיעה קדימה, מסתבר שחזר הוא שתיים אחורה.

בטורים הבאים, ננסה למצוא בתורת החסידות גם את הכח וההכוונה להתמודדות מסוג זה, של “הסערה שלאחר השקט.” וכמו בהרבה דברים בהם יש את הערך המוסף שהביאה עמה לעולם, גם בשאלה כללית זו נראה שהורידה מלמעלה טל תחיה הן באופן לימודה והבנתה והן בדרכי יישומה בחיי היומיום האמורים.

על אריכותה וריבוי הפרטים שמכילה התורה שבעל פה המליצו חז”ל1 את הפסוק2 “ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים,” ואכן ארון הספרים היהודי קנה את שמו הן בגלל תוכנו העמוק, ולא פחות מכך בזכות גודלו הפיזי.

עקרון דומה להתפשטות התורה לאורך הדורות ולרוחב העניינים הרבים שבה, שקיבל חיזוק אצל חכמינו, אנו מוצאים בהשתלשלות תורת חסידות חב”ד החל מרבנו הגדול רבי שניאור זלמן מליאדי נ”ע ועד להתגלות האור בדורנו ע”י ממשיכו השביעי הרבי מליובאוויטש זצוק”ל.

הם זיכו אותנו במאות רבות של ספרים, העוסקים בעניינים הפנימיים והרגישים ביותר במהות האלוקות בכללותה וכפי שמשתקפת בעולמנו החומרי, במהותה של התורה ובמהותו של היהודי, ומכוונים את האדם הקטן לממש את ייעודו בתוך מכלול עניינים מיוחדים אלו.

מאפיין ייחודי בתורת חב”ד, הינו המוטיבים החוזרים ונשנים בה כמעט בכל מאמר או אגרת למשלוח קלילים או עמוקים שנדפסו בספריה, ולא רק ברמה החיצונית של ההתבטאות במילים, אלא רוח הדברים נושבת בצורה דומה להפליא בכל הספרים. השינויים הינם יותר בטון, בניסוח, בדגשים, אך לא בעיקרי הדברים.

במבט ראשון נראה, כי עובדה זו אינה יכולה לשכון יחדיו עם אופי אריכות הדברים וריבוי הספרים, שהרי עד כמה ניתן לסחוט את הפרי. אם נרצה לנפנף בכמה עקרונות חשובים ככל שיהיו, די לכאורה בכתיבת מניפסט מדוקדק, או שנוכל להרחיב קצת בספר מסודר ומפורט היטב, אך איזה מקום יש ליבול חסר תקדים של מאות ספרים שנכתבים במשך מאתיים שנה הסובבים כביכול סביב צירם עם אותם מושגים.

מאידך, יכולה להיווצר מגמה הפוכה מזו שרצו בה המחברים נשמתם עדן, כאשר ריבוי המלל עלול לבלבל את המתעניין באותם רעיונות נשגבים, כמאמר העולם )להבדיל( מרוב עצים לא רואים את היער.

מסתבר אם-כן, שהתהייה בדבר נכונות הבנת הדברים עולה גם בעצם לימוד החסידות, מבלי לברר מתוכם עצות לחיים. אולי בעצם כל לימוד שהוא בכל תחומי הדעת טומן בחובו חוסר וודאות בתפיסת הנלמד לאשורו, אולם זה מתחזק שבעתיים בלימוד החסידות לאור הנתונים האמורים. וכשנבין איך ניתן להרגיע את יצר הספקות בעת הלימוד, נוכל גם להתוות דרך לכל המתקשים היאך לבחון את דרכי ההתנהלות שקבלו על עצמם כתשובה למצוקתם האישית.

הנהגה זו של אדמו”רי חב”ד בהתפשטות רחבה של רעיונותיהם, הינה למעשה בבחי’ “נאה דורש )תרתי משמע( נאה מקיים,” כאשר מבטאת יסוד מהותי בתורתם.

אחת מאבני היסוד של תורת החסידות מוגדרת כ”אחדות הבריאה והתכללותה” הן עם בוראה והן בין כל חלקיה השונים. זוהי תפיסה הבאה כפועל יוצא מתורתו של הבעש”ט נ”ע3 לפיה הקב”ה מחדש את הבריאה כולה בכל רגע שוב ושוב, ומשכך בכל פרט בבריאה טמון כח אלוקי המקשר אותו עם כל הפרטים האחרים הקיימים בה שגם בהם מצוי אותו כח אלוקי ההופך אותם למעשה לעניין אחד המתבטא באופנים שונים וצורות שונות.

אלא שחידוש גדול יש בדבר, כפי שמגדיר זאת רבי שלום דובער )הרש”ב( מליובאויטש נ”ע באחד ממאמריו4 המפורסמים “דבר אחד כשמחלקים אותו לריבוי פרטים, ההתחלקות הזאת הוא סיבת האחדות דווקא.” דוגמה לדבר: כאשר אתה רוצה ליישב במוחך עניין אחיד אך מורכב, ראשית עליך לפרוט אותו לפרטים ולהביא אותו לידי בירור, ודווקא כך תשיגו כדבר השלם.

מסתבר שכאשר אתה רוצה לחזק אפילו רק כמות מצומצמת של עקרונות מסויימים, דווקא ריבוי הפרטים סביבם מחדדת את הבנתם וההזדהות עמם. ביטוי מוחשי לכך נתנו כאמור דורשי החסידות עצמם, באופן הבאתה לעולם. אולם זה ניכר בצורה מובהקת, במאמר החסידות5 הראשון שאמר הרבי האחרון, עת קבל על עצמו את עול ההנהגה בשנת תשי”א ,(1951) בו מזכיר שוב ושוב את כל ששת האדמו”רים שקדמו לו ומשלב תורות שונות שאמרו לכדי עניין אחד שלם ויוצא דופן בשילוב העניינים השונים. התכללות מוחשית.

אך עדיין ישאל את עצמו הלומד, איך אכן יוכל להיות בטוח בלימודו הנכון. ולכן כדי שמטרת ההזדהות עם הדברים תושג, אנו למדים עקרון נוסף בתורת חב”ד שאמור ללוות את הלומד בפתחו את הספר. השתמשנו לעיל במושג התוויית ‘דרך,’ ולא בכדי. ברגע שהאדם נכנס למסלול הלימוד המעמיק ועובר את השלב הראשון של ההיכרות עם הדברים והפנמתם, עליו לאחוז בעניין עקרוני אחד מסויים ולנסות להשיגו לאורך כל העיון בדברים השונים שילמד, כך שגם במידה ולא תמיד יתאים הדבר, מכל מקום הוא לא יסטה למחוזות לא נכונים וישאר ‘נאמן לדרך.’ בפרפרזה ל’הולך בדרך’ במובנה הפשוט, כאשר נמצא בשביל ארוך מאוד וחושש לאבד כיוון, אמצעי הזהירות שעליו לנקוט הוא סימן זהות של הדרך, הקיים לכל אורכה.

הדברים מובהרים בין היתר באחד מספריו6 של רבי דובער נ”ע הרבי השני לבית חב”ד המכונה “רבנו האמצעי,” בו מבאר בדרך מקורית מאוד את הפסוק7 “אוילים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו.” שורש הבעיה של החוטאים היא ה’דרך’ לאורכה הולכים, היינו העובדה שפרקו מעצמם את עול מלכותו של הקב”ה ולא עוון ספציפי זה או אחר, ואילו הם מתחרטים ומתענים על העברות המסויימות שבידם, והרי כך לא ישנו מאומה כאשר אינם נוגעים בשורש הבעיה. ולכן דוד המלך מגדיר אותם “אוילים,” שבעצם “מדרך פשעם” – הפשע שלהם הוא דרכם הקלוקלת, ואילו הם “מעונתיהם יתענו” – מתענים על עברות נקודתיות בלבד. ומרובה מידה טובה, שדרך נכונה ואחידה מייצבת תמיד את מצבו של ההולך בה.

האמת ניתנת להיאמר, שהדברים הוכחו מדעית בהרבה תחומים בחיים, אחד מהם גם אקטואלי. באופן כללי, המפלגות במדינות המערב מתחלקות לשתי קבוצות הנושאת כל אחת שני דגלים. יש את הקבוצה השמרנית שמניפה את דגל הימין המדיני ואת דגל הקפיטליזם הכלכלי, כשלעומתה יש את זו שדוגלת בשמאל מדיני ובסוציאליזם כלכלי. השילוב בין שני התחומים איננו שרירותי, ובהרבה מובנים הם שלובים זה בזה בתכלית, ובכל זאת היו במשך השנים שניסו להפריד בין השניים ולחבר דעות ימניות מדיניות עם כלכלת השמאל, ורובם ככולם קרסו כמעט בתחילת דרכם, בפרט ככל שה’מערב’ נעשה עם הזמן יותר ויותר סובלני כביכול. קשה להתנתק מהמסקנה המתבקשת, שלדרך עקרונית אין תחליף ברעיונות ללא דרך ברורה.

ראויה לציון נקודה אחת נוספת הקשורה עם חיבור התורה לעולם הגשמי ו’התכללותם,’ שתועיל גם היא למתקשים בעבודתם עם רגשותיהם האישיות. ברוח ימי הפורים הקרבים, נזכיר בקצרה את הסיפור המוזר שמספר התלמוד8 שבאחת מסעודות הפורים במשך השנים השתכר רבה האמורא ושחט למוות את רבי זירא שישב לצדו. רבים מהמפרשים נדרשו לסיפור זה, אך המשותף לכולם שהם מוציאים את הדברים מפשוטם. אולם הרבי9 שתמה אף הוא על האפשרות שאחד מגדולי האמוראים ישפוך דמים חלילה אף שזה מתוך שכרות, מניח בדרכו הייחודית הנחת יסוד ברורה עוד קודם שמפרש את המקרה, והיא שבוודאי הדברים הכתובים קרו כפי שמסופרים בתורה הקדושה, ואכן לאחר בירור מעניין מתקבל הסבר מופלא של הדברים שגם משאיר אותם כפשוטם אך לא מותיר חלילה אף רבב ברבה.

הפלא בדבר הוא שבלי קשר לביאור הדברים, מלמד אותנו הרבי את הנאמנות לדרך, או בעצם שיעור חשוב באמונה, ובמקרה זה היא שבכל מקרה נהיה סמוכים ובטוחים שרבה לא שופך דמים והסיפור אכן ארע. הרבי אמנם מיישב את הדברים, אבל העקרון המנחה הוא שגם אם לא תצליח להבין, אל תשנה את הנחות היסוד לאורם אתה הולך כברת דרך כה ארוכה.

נמצאנו למדים אם-כן, שלושה עקרונות למבקש לבחון את אמיתות התהליך המקצועי דרכו מנסה להתמודד עם מצבו הרגשי:

1. פירוט התכנית לפרטים קטנים וקלים על מנת להגיע בעתיד לתוצאה אחת טובה.
2. היצמדות לדרך עקרונית אחת שתשמש מצפן לבחינת מצבי הביניים.
3. אמונה פנימית בתהליך.

במצב בו אתה מרגיש שאתה ‘הולך לאיבוד’ ביישום המתווה אותו אמצת, מומלץ מאוד לקחת הוראה כללית אחת שקבלת ולנסות ‘לפרק אותה לגורמים’ קטנים יותר. בשלב ראשון להתמקד באחד, לתרגל אותו ולהתרגל אליו עד שתרגיש שינוי קל ותוכל להצביע על התקדמות, אז תשלב פרט נוסף לתרגול בתקוה להשלים את כל התהליך בעתיד הקרוב כיחידה אחת.

בכל מקרה עליך לחפש לאורך התהליך כולו, מוטיב מרכזי אחד אותו הגדרנו כ’דרך,’ דרכו תוכל לבחון אם אתה במקום הנכון או שסטית מהתכנית המקורית. זה חייב להיות עניין שאתה קשור אליו מלכתחילה בכל מאודך, שדרכו תוכל להתחבר לשאר הפרטים. במצב בו אתה רואה שהוא חסר, כדאי בהחלט לקחת פסיעה אחורה ולחשב את המסלול מחדש.

לאחר כל זה, גם אם אתה עדיין במצב של תהייה ואף תסכול מסויים של דשדוש במקום, קח נשימה ארוכה ותסביר לעצמך את העובדה הפשוטה שתמיד בסופו של דבר ה”שמן יצוף על גבי המים.” עצם הנכונות שלך להיכנס לפרטי הבעיה ואף למצוא לה פתרונות כלשהם, מחייבת את התוצאה החיובית בסופו של תהליך. תיזכר במצב הבלתי אפשרי שהסיפור עם רבה אכן קרה אך הוא נקי כפיים )ומי אנו שנחלק לו ציונים,( ובכל זאת לא מעלים בדעתנו אפשרות אחרת לסיפור, עד שאכן בסופו של דבר הדברים מתיישבים כנגד כל רציונל. גם אצלך בעזרת ה’ הדברים יסתדרו בסוף, גם אם זה נראה לך לא רציונלי. ונאחל לכל עם ישראל שגם מתוך הגלות הקשה נזכה בקרוב מאוד להפצעת האור שנראה רחוק, בביאת גואל צדק בקרוב ממש עת ישכון ה’ בהר מרום הרים.

אודות המחבר:

חיים הלפרין, בן 29 משכונת ‘נחלת הר חב”ד’ שהקים הרבי בקרית מלאכי, ישראל. מרצה לחסידות בפורומים שונים. כבחור בישיבה, ניהל מטעם ארגון “תורת חב”ד לבני הישיבות” את מערך שיעורי התניא בישיבות לא חב”דיות, שמסרו מיטב הבחורים בישיבת תות”ל המרכזית בכפר חב”ד. עד לנישואיו, שימש מג”ש בכמה ישיבות חב”ד באירופה. לאחר נישואיו, הי’ מנהל חינוכי של כפר נוער לילדים נושרים על-יד לרנקה, קפריסין.
כיום, משפיע בישיבת תומכי תמימים, קרית מלאכי, ארץ הקודש, ומוסר שיעורי חסידות

הערות ומקורות