Overcoming A Personal Weakness

MyLife Essay Contest

מבוא
החיבור שלפנינו עתיד להציג רעיון, המובא מספר פעמים בכתבי חסידות חב”ד, שמאיר לנו דרך בחיים, המתחילה במי אנחנו, וכלה במה שבכוחנו לפעול.

עיקר הרעיון עוסק ביכולת הפנימית שלנו, להתעלות אל מעבר למגבלות הטבע האנושי, נבחן מספר אפשרויות המתוות פעולות, דרכם אנו חושפים את היכולת הזו. נראה איך כתוצאה מכך, מגיעים לחוויה נכונה יותר של המציאות אותה אנו מתקנים ואיתה אנו מתמודדים.

א.
ישנו מאורע מיוחד במינו מבחינה היסטורית, מיוחד בהיותו מכונן את האומה היהודית, בנוסף להיותו אחד המוטיבים המרכזיים ביהדות, שאת אזכורו ניתן למצוא בהרבה מהמצוות בכלל ובחיי היום יום בפרט. הלא הוא “יציאת מצרים”, את הטעימה הראשונה, לערך העצום של מאורע זה אנו חשים במתן תורה, ברגע הראשון שבו בורא עולם מתגלה לכל עם ישראל בדיבור הראשון שלו “אנוכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים”, אנו מבחינים בהזדהות הנשענת על הגאולה ממצרים, ולכאורה הדבר מעורר תמיהה, מדוע הקב”ה הזדהה באופן הזה, הרי מדובר בבורא שמים וארץ, האם לא משובח וראוי יותר להזדהות כבורא יש מאין עולם ומלואו, מאשר פדיית עבדים מארץ זרה ?! ומה גם שבני חורין כבר היינו לפני הירידה למצרים, ומה חידוש מרעיש כל כך בחירות השניה שראוי יותר להתפאר בתגה?

הרבי מליובאוויטש מבאר זאת על פי החסידות באופן הבא, מקובל בתורת הסוד, שהשם )בלשון הקודש( של כל דבר, מעיד על המהות הפנימית שלו. המילה מצרים, משמעותה גם מיצרים וגבולות, לא רק אלו הגיאוגרפיים אלא גם אלו הרוחניים, הגבוליות מתבטאת בטבע, לטבע יש חוקיות ומחזוריות. בדומה לו יש לאדם נפש עם תכונות רבות, המגדירות את מה שמכונה ‘אופי’, חלק מהתכונות נרכשו במהלך החיים חלקם מולדות, המשותף ביניהם הוא ששניהם נעשו חלק מהטבע הנפשי שבנו, דרכו אנו מניעים את כל פעולותינו, לטוב ולמוטב, הבעיה העיקרית היא שהחלק הטבעי הזה, הוא גם שולט בנו, ומפעיל אותנו כבובה על חוטים מתוך אינסטינקט בלתי מפוכח, מה שפוגע באישיות האמיתית והאותנטית של מי שאנחנו,וכמובן שבכושר ההחלטות שלנו. זה מעין פרדוקס, שהרי מבחינה נורמטיבית המצב האישי הולך ומחמיר, כי הוא כנוע למזג טבעי מגביל, אולם מבחינה חווייתית ‘הטבע האוטומטי’ הזה מספק סוג של הקלה.

החידוש העיקרי שמבטאת היציאה ממצרים, שכח הבלי גבול מתגלה בתוך הגבול, שבתוך כל אחד מאיתנו גלומה מהות אלוקית בעלת כל האיכויות הטובות ביותר להתגלות עלי אדמות, והכל תלוי בניתוב האישי של כל אחד ואחד, לפעול לחשיפת האלמנט האלוקי שבו בפועל ממש. מבחינתנו כנבראים עלינו לדעת שמדובר כאן באחד הכלים המשמעותיים ביותר עבורנו, שמאפשר, כפי שנראה בהמשך, לחיות בתוך המציאות ולפעול מעליה.

היציאה ממצרים, פירושה להתעלות מעל לטבע, מעל לדברים שנראים מוכרחים וקבועים, מעל לדברים שמקשים עלינו את החיים, זהו המפגש שלנו עם הקב”ה, היא הביטוי למי שאנחנו באמת, ולכן היא מהווה גם את המפגש שלנו עם עצמנו.

ב.
ביטוי ממשי לכך, אנו פוגשים בספר התניא של אדמו”ר הזקן, בבואו לבאר לנו על שתי מדרגות במידת כל אדם, הלוא הוא ‘הבינוני’, במדרגה האחת מתואר אדם שכמו כולם נולד במזג טבעי קבוע מראש, וכך חי את חייו ומתווה אורחותיו עפ”י אופיו הטבעי אשר חנן אותו ה’, ללא כל קונפליקט או מאמץ, אם מצליח בנקל, טוב ואם קשה אין זה משנה כלל, התסכול באמצע לא מהווה עבורו טריגר למהפך או לשינוי, ואילו השני, מסגל לעצמו דרך להתעלות ממצבו וכוחותיו הטבעיים, בין באיכותם ובין בכמותם, וזאת ע”י שפועל בניגוד לטבעו, ואדרבה מפתח הוא עמוד שידרה יציב, שלא נכפף לטבע אלא שולט ומכתיב בעצמו את פעולותיו מתוך שיקול ערכי ותכליתי ולא טבעי ואמוציונאלי, למשל אם הלה נתברך ביכולת שקידה ולימוד עמקני, דואג הוא לשלב בעבודתו גם גמילות חסד פעלתנית. אם התרגל בלימוד בסדר כמותי מסוים, הוא מוסיף עוד מעט יותר מדרך רגילותו, עד שההוספה הופכת לטבע שני אצלו, מה שמכשיר את הקרקע להתעלות הבאה, אפשר להוסיף רמז מעניין בשם בינוני, שמרמז על הקישור האלוקי הפנימי בינו לביני.

ארחיב בדוגמא המהווה נגזרת לרעיון הנ”ל.

ג.
מעשה שהיה באחת התקופות הקשות שידעה ישראל, מלכות הרומאים שולטת בארץ, והגזרות קשות מנשוא ומפילות חללים רבים, ובאותו הדור אדם מורם מעם ועצום בתורה ור’ חנינא בן תרדיון שמו, יום אחד שח עם חברו ר’ יוסי על המצב העגום, ובתוך כך שאלו האם זכאי אני להגיע לעולם הבא ? עונה ר’ יוסי, האם התנהגת פעם בחסידות ? משיב ר’ חנינא, שמרתי סכום כסף לסעודת פורים, ופעם אחת התבלבלתי עם הכסף המיועד לצדקה לעניים, וחילקתי לעניים את הכסף המיועד לסעודת פורים, ואף על פי כן לא נפרעתי מהקופה המיועדת לצדקה, אלא אף אותה חילקתי לעניים. השיבו ר’ יוסי, אם כך יהי רצון שיהיה מחלקך חלקי.

לכאורה יש לתמוה על שאלתו של ר’ חנינא, האם יש לו חלק לעולם הבא, הרי מדובר באחד התנאים המופלגים שבדור, שבשעת גזירות על לימוד תורה, הוא מוסר את נפשו על לימודה עד שלא מש ספרו מחיקו, האם לאדם כערכו יש ספיקות לגבי עבודת ה’ שלו עד ששואל האם ראוי הוא לעולם הבא?

מסביר אדמו”ר הזקן בתורת החסידות, ישנם כל מיני אנשים שונים בעולם, אך יש בכל זאת איזה חלוקה כללית של מזגי תכונות הנפש של אנשים בעולם, שבאופן כללי ניתנים לחלוקה לשניים, האחד הינו מזג המכונה ‘מרה שחורה’, אלו אנשים עם תנועת נפש של מעין ‘כיווץ’, לדוגמא אנשים שניכר בהם המשיכה ללימוד ושקידה, יותר פאסיביים, בעלי נטייה גדולה לשיקולים שכליים וקרים נטולי רגש וחמימות, העדפה לחוות את החיים ממקום אישי ומתבודד על פני בילוי פעלתני והומה אדם.

מאידך ישנו, מזג המכונה ‘מרה לבנה’ שבעקרון הוא ההיפך ממש של מה שהזכרנו לגבי המרה השחורה, למעשה, תנועת נפשם תהיה של ‘התרחבות’, והכוונה היא על אנשים פתוחים וקלילים יותר, שאוהבים ריגושים, שאוהבים לבלות הרבה בחברת הזולת, ולכן הקשיים שלהם מקבלים צורה של, פזרנות, חוסר ריכוז, נטייה לתענוגים וכו’.

על יסוד החלוקה הזאת נבין את משמעות הסיפור, כאשר ר’ חנינא שואל האם הוא ראוי להגיע לעולם הבא, כוונתו לשאול מה הפרמטר דרכו אבין שאני אכן עובד את ה’ כראוי, הרי ודאי יודע אני עד כמה אני משקיע כוחותי בלימוד התורה ובכלל במצוות, אבל שמא כל זה עשיתי מתוך מזג ה’מרה השחורה’ שבי ללא כל עבודה מצידי, שהרי כוחות טבעיים אלו נתן בי הקב”ה מתנת חינם. על כן משיבו ר’ יוסי, האם התנהגת בחסידות, האם השקעת בעצמך לצאת מגדר הטבע שבך ופעלת כמו ‘מרה לבנה’ ? ובכך משיבו בסיפור שבו יכל לנהוג בקפדנות על פי דין )כיאה למרה שחורה( אבל לבסוף נהג ברוחב לב ופיזר הכל לצדקה לעניים.

ד.
עד כאן גיבשנו את הרעיון החסידי שלווה בזיקה למציאות חיינו, אז לסיכום ביניים נתמצת זאת כך, הקב”ה בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו מתנה מעצמו, כח אלוקי בגוף גשמי, הכח האלוקי הזה מתורגם לעשייה מתמדת, עם דגש על הוספה, שמניעה אותנו למאמץ יוצא מגדר הרגיל, דבר נוסף הוא, שהכח הזה מאפשר לנו לנגד את טבענו באופן שהוא נשלט לחלוטין בכח דעתנו.

אין אחד אשר לא חווה על בשרו התמודדויות עם מצבים קשים והתסכול המלווה איתם, אתגרים שנראים בלתי אפשריים עבורנו, או סתם בעיות עיקשות ונשנות בדרך. בין אם מדובר כתוצאה מהאינטראקציה שלנו עם העולם, כמו עבודה, חינוך זוגיות וכו’, ובין אם הנידון הוא באינטראקציה שלנו עם עצמנו, כמו קשיים להשתחרר מהרגלים רעים או שגרה שוחקת, קושי להשתנות לטובה או סתם קיבעון מחשבתי.

נניח אדם נתפס להתפרצות של מידה שלילית מסוימת, פחד, חוסר בטחון, קמצנות וכו’, אם אותו אדם לא היה נותן לטבע מה שנקרא ‘לעשות את שלו’, ולמחזר את הבעיה, תוך חריצתה בנפשו הלוך ושוב, בוריאציות משתנות, הוא לא היה נתקל בקושי כזה, יכול להיות שהניסיון היה מופיע , אבל הוא לא היה עבורו כקושי והוא גם לא היה נכשל בו אלא נחשל על ידו. מפני שהעבודה על שינוי טבע המידות לא מסתכמת רק בשינוי התנהגותי מקומי בלבד )כמו שיש סוברים כך בשיטות אחרות( גם אין הכוונה לשיטת ‘דרך האמצע’ המפורסמת של הרמב”ם, לפיה האיזון בנפש נוצר ע”י התנהגות הופכית כתגובה למידת קיצון מסויימת. הדגש כאן הוא במנגנון שיטתי שעיקר מטרתו הוא בגילוי היכולת להתנתק מטבע המידות ולפעול באופן שונה ולכן הביטוי הנוסף של המנגנון בא לידי ביטוי בהוספה מאומצת נוספת בכל דבר, שזה שוב המחשת הרעיון של הניתוק מכח המשיכה הטבעי שבנו שמנסה למגר ולווסת את הנפש נמוך בהרבה מהפוטנציאל הגלום בה.

לצורך העניין אנו נדגים את הרעיון משני היבטים המצויים בחיינו, ישנה התמודדות אתגרית הניכרת במיוחד בימינו, כיום ישנו נכס אנושי ונדיר, אך נפוץ למדי בביקושו, אין כמעט חברה מכובדת שלא מחפשת את הניצוץ הזה בעובדיה, החל ממבחני קבלה ועד קידום תפקידים בחברה. מדובר בכח היצירתיות, היצירתיות היא היכולת הפסיכולוגית הזו של המקוריות, של לקחת משהו שנתפס כבנאלי לחלוטין לכל אדם, ולהאיר אותו באור יקרות, מזוית שעוד לא חשב עליה אדם. זה להשתמש בכלי המקצועי שרכשתי במשך שנים, ודרכו למנף את החשיבה מחוץ ל’קופסא’ שלה.

הרעיון החסידי שלנו מדבר בעד עצמו, היישום בפועל של פעולה מנוגדת לטבעי הנוחיות שלנו, ושל הוספה קבועה במאמץ שלנו, באופן מורגש שקשה לנו אבל אנחנו עוברים את זה. הפעולות הללו הוכיחו את עצמן שביכולתן לשנות אנשים בפועל, ולגלות בהם כח רענן, מחדש ויצירתי, שעד אז הטבע דאג להשאירו בדמיון בלבד.

היבט נוסף ופנימי יותר לנקבעות הטבע שבקרבנו, אפשר לראות בדוגמא הבאה, איש למדן ונבון, בעל כושר ביטוי מוצלח מעוניין להרצות בנושא כלשהו לפני קהל, אך חסר בטחון לעשות זאת בפועל, עליו לזהות את הקושי, כהתנגשות הופכית למצב הטבעי שבו, היינו בטבעו הוא אוהב ללמוד הרבה, מה שמצריך התבודדות, ואילו ריבוי האנשים בקהל מהווה התנגשות בלתי רגילה עבורו, ולכן הוא ירגיש שאינו בטוח בעצמו, מה שעליו לעשות הוא לאמץ תכונות של ‘מרה לבנה’, להתחיל להיפגש יותר עם אנשים, ללמד מישהו או מספר מועט של אנשים, אפשר אפילו להתחיל עם משפחה. ושוב עלינו לזכור שעצם היציאה ממה שהוטבע בנו הוא הוא הגורם להשבת הבעלות על התכונות, שבמקרה הזה, הוא הבעלות על הבטחון העצמי, ובאופן כללי הוא הבעלות שלנו על עצמנו.

נקודת ההיפוך הזו, בה האדם משלב התנהגות מנוגדת לטבעו אשר נצרכת למצב נתון, היא היא נקודת המפגש שלו עם המימד האלוקי שבו, היא הנקודה שבה האדם לא מוגבל למה שהוא חשב שהוא יכול להיות, ולמה שהוא שיער שהוא יכול להשיג, מעין חלון אפשרויות שתמיד ברקע ותמיד פתוח לאפשר לנו להשתנות ולצמוח אל מעבר לתפיסתנו.

ה.
לסיום, נסכם בקצרה את מהלכו העיקרי של המאמר בשילוב מדריך פרקטי ליישום הרעיון. הצגנו פרופיל של עניין בעייתי אשר מכביד ומגביל את החיים, והוא מעגל הטבעיות המקיף את עולמנו האישי , ומעצב את אישיותנו ביחס נמוך בהרבה לאישיות אמיתית הפנימית שבנו, המשכנו בביאור פתרון אשר אמור להביא אותנו להכרה עצמית, שתחשוף לאט לאט השכבה הפנימית שבנו, בה אנו מסוגלים להרבה מעבר למה שהורגלנו לחשוב.

הפרקטיקה התמקדה בשני קווים, הראשון, עניינו היה שבירת הרגילות, כל דבר שיש לו קביעות אצלך, כאשר מדובר בעניין טוב שעתיד לקדם אותך, עליך להתמיד במאמץ של הוספה בפעילות המיוחדת לאותו עניין. לדוגמא אדם אשר רגיל להתנדב למשך 3 שעות שבועיות בעזרה לחולים, אמור לנסות להוסיף על הזמן הזה מעט, עד אשר אותה הוספה תיהפך לעניין שבשגרה, מה שיאותת לנו להתקדם ל’תחנה הבאה’. אותו דבר נעשה גם בכיוון ההפוך כאשר אנו מעוניינים להיפטר מהרגל רע, לדוגמא, אדם הרגיל לעשן חפיסת סיגריות ביום, עליו להתחיל לשבור את הרגילות הזו בהפחתה אשר הוא ירגיש בה את הקושי, וכן הלאה עד אשר יגלה את השליטה המלאה שלו על מעשיו.

הקו השני מצריך יותר הקשבה פנימית יותר לעצמנו, כי עניינו הוא לפעול בתכונות ההפוכות לתכונות הטבעיות שבנו, לא בשביל להיות מישהו אחר, אלא בשביל לגלות את הנביעה האמיתית של תכונות האישיות שלנו.

ראשית על האדם להיות בעל מודעות עצמית בסיסית לשייך עצמו למערכת תכונות מסוימת, כפי שהסברנו לעיל את ההבדלים בין ‘מרה לבנה’ ל’מרה שחורה’.
לאחר הזיהוי האישי שלו, עליו לבדוק עד כמה הוא קיצוני בקו התכונות המאפיינות מסגרת זו, ועד כמה הקשיים שלו נובעים מהחוסר איזון הזה. בהתאם לכך עליו להתחכם בהשתדלות לשלב את מערכת התכונות ההופכית, בעיקר במקומות בהם חש קושי, או נופל תדיר, או מרגיש אוזלת יד.
לחוש את ההשפעה המאזנת, כמו לוליין על חבל, שאכן מציבה אותנו בתחושה בטוחה ומרוממת של יציבות, אשר מנהלת את קורותיה ולא נקלעת אליהם.