Small Actions for Deep and Lasting Change

בחינה כנה של מהלך החיים, עשויה להוביל לעיתים למסקנה קודרת, לפיה ‘הכל צפוי ואי אפשר לשנות’. עריכת חשבון נפש כנה אודות צורת החיים שלנו כרגע, לעומת המקום שבו אנו רוצים ושואפים לחיות – עשויה להוביל למסקנה פסימית כי אנו חסרי שליטה מכל כוחות חזקים מאיתנו.

גם עולם הפילוסופיה והרוח, העוסק כבר אלפי שנים בשאלת ה”שליטה בחיים”, הגיע לא פעם למסקנה כי אנו עבדים כנועים לתסביכים ומצוקות עמוקים בנפשנו.

אולם בניגוד גמור לכך, תורת ישראל היא מאמינה אדוקה בכח השליטה של האדם ולכן דורשת ממנו להשיג שלימות עילאית בכל הרבדים של נפשו – הן המעשיים והן הרגשיים. יתירה מכך: מצוה להיות בשמחה תמיד ולהתמלא ברגשות אהבה לאלקים ואדם.

אך כיצד משיגים את אותה שלימות מיוחלת?

ספר ה”תניא”, מציג גישה מליאת משמעות בסוגיא, והרבי מלובביץ’ בדורנו, מוסיף פרקטיקה ומעשיות לגישה החסידית המהפכנית, אשר יכולה להוביל את האדם להגשמת רצונותיו הנעלים ביותר.

איך משיגים שליטה בחיים?

א. עולם הפילוסופיה והרוח, עוסק כבר אלפי שנים בשאלת ה”שליטה בחיים”: אנו צמאים לגלות, האם האדם שולט בחייו ויכול להוביל אותם לכל מקום חשוב בעיניו  או שהאדם הוא תוצר אוטומטי של העולם שבתוכו הוא חי והסביבה שבה גדל?

רבים בעולם הרוח, נמנים על האסכולה הפאסימית, לפיה האדם הוא יצור נשלט בידי מצוקות ותסביכים בנפשו. כדוגמא נזכיר את פרויד, שראה בנו תוצר של “תסביך אדיפוס”, שבו אנו נאבקים לפתור את מצוקות הילדות שלנו, ואדלר, שראה בנו יצורים מלאי תשוקה לשליטה וכח.

אכן, במידה וננתח את החיים האישיים שלנו, אנו עשויים להשתכנע באמיתותה של השיטה הזו. נשב עם עצמנו ונערוך חשבון כנה, אודות סל ההחלטות הטובות שקיבלנו באחד הימים המשמעותיים שחווינו לא מזמן. זה עשוי להיות “יום כיפור”, יום הנישואין שהיה או יום ההולדת שחלף –

כאן יתכן שנמצא את עצמנו מאוכזבים מהמקום שבו אנו עומדים. לדוגמא, למרות הרצון לבלות עם המשפחה, אנו ממשיכים להיכנע ללחצים כספיים ומאחרים לשוב הביתה מדי ערב. למרות האהבה לבן הזוג, אנו ממשיכים להתנפח ולכעוס על שטויות. במקרה אחר, בניגוד לרצון להשיג קידום בעבודה, אנו ממשיכים להיות כנועים לחרדות ולפחדים שלנו ולא עושים דבר כדי לקדם זאת. וגם בפן הרוחני, אנו ממשיכים ליפול ברשת המחשבות השליליות המכתימות אותנו, למרות השאיפה לחיי טהרה.

המסקנה מכך עלולה להיות כי אנו חסרי שליטה ורק נסחפים אחרי הדבר הראשון שעומד מולנו.

ובכן, האם החיים הם דבר ניתן לשינוי?

לפי הגישה היהודית, אין בכך כל שאלה. התורה היא מאמינה אדוקה בכח השליטה של האדם, עד שדורשת ממנו השגת שלימות בכל רבדי נפשו.

כדוגמא לכך, נזכיר כמה דרישות הלכתיות:

1. ברמה המעשית – האדם מצווה לקיים תרי”ג מצוות, הבאות לידי ביטוי כמעט בכל רגע בחייו.
2. ברמה המילולית – האדם נדרש לנצל את זמנו באופן איכותי ולא להיסחף אחר בטלה ודיבורי הבל.
3. ברמה המחשבתית – האדם מצווה לדחות את מחשבות הגירוי והפיתוי הצועקות לו ממודעות הרחוב, כנאמר “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”.
4. למעלה מכך, האדם מצווה לייצר בעצמו רגשות טובים ובריאים. הדבר בא לידי ביטוי, ראשית כל, באימרה היהודית הפופולרית: “מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד” (ששורשה בדברי הרמב”ם בסוף הלכות לולב).

ויתירה מכך – וזה הדבר המדהים מכל – האדם נדרש לעורר בעצמו רגש אהבה לוהט, הן לאלקים, והן לכל אדם. הדרישה לאהוב את אלקים היא לפי הנאמר: “ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך”, ומגיעה לשיא בדבריו של הרמב”ם: “שיאהב את ה’ אהבה גדולה יתירה עזה … ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד”.

בדומה לכך, מצוה לאהוב כל יהודי, בהתאם לפסוק המפורסם: “ואהבת לרעך כמוך”.

ואם רמת הדרישה הזאת נשמעת אידאליסטית מדי, משה רבינו טורח להדגיש ברגעי חייו האחרונים: “כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו”. הוי אומר שהשליטה העצמית היא דבר אפשרי, זמין וקרוב להשגה.

מהו, איפוא, המפתח להשגת שליטה בחיינו?

ב. רבינו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך, מציג בספר התניא שיטה ייחודית אשר מצד אחד היא מקורית וחדשנית, ומצד שני, יש בה אומץ רב וגישה רעננה אודות ליבת הדרישה היהודית מהאדם.

הגישה הזו קיבלה בדורנו נדבך נוסף של מעשיות ופרקטיקה, בשיחותיו ובמכתביו של הרבי מלובביץ’.

התניא (בפרקים יב,יד) מכנה את השיטה שלו בשם “השיטה הבינונית”, כלומר, הדרך שפונה אל ה”אמצע“, כלומר, אל האדם הממוצע, וגם אל אמצע האישיות, קרי הכוחות הממוצעים שבאדם.

התניא קובע כי כשהתורה דורשת מהאדם שליטה עצמית – היא פונה אל אותם כוחות ותכונות שיש לו שליטה מלאה בהם. באופן ספציפי, התניא טוען כי האדם שולט בשלשה כוחות באישיות שלו: בכח המעשה, בכח הדיבור ובכח המחשבה.

נמחיש את הדברים: 1. אדם יכול להחליט שהוא הולך באופן קבוע אל מקום העבודה שלו ואף מנסה להצטיין שם – וזאת גם אם אינו מחבב במיוחד את המקום. כך שהאדם שולט בכח המעשה שלו.

2. אדם יכול לומר דברי אהבה לזולתו, אם זה רק מסתדר עם האינטרס שלו – ואף אם אינו מזדהה עם הדברים. מכאן שהאדם שולט בכח הדיבור שלו.
3. אדם שמודע לעצמו, יכול לשלוט בכח המחשבה שלו ולהסיח דעת ממחשבה אחת אל מחשבה אחרת. נניח, למשל, שהוא סובל ממחשבה חרדתית-טורדנית, בכל זאת הוא יכול להתעלות על עצמו ולהסיח את המחשבה אל דמיון חיובי ומרומם, כמו שהוא מטפס כעת ברכבל בגובה 3000 מטר אל הרי האלפים השווייציים.

אי לכך, כאשר התורה דורשת מאיתנו להיות בשמחה גדולה או לחילופין, להתרחק מתאוות שליליות הרסניות, היא – אינה מדברת על טיפול מעמיק ברגשות עצמן, דבר שהוא אכן קשה להשגה, אלא – על שליטה בכוחות המקדימים להם. כלומר, להימנע ממעשים בעייתיים המציפים בהמשך את אותן תאוות; להימנע מדיבור זול וגס, הממלא את האדם בריקנות שמזמינה בתורה מחשבות ריקניות; וכן לעצור מחשבות בעייתיות, תוך הסחתן למחשבות חיוביות ושמחות אשר ממלאות בתחושה טובה.

ניתן להמחיש את הגישה הזאת, עם דוגמא מוכרת היטב: אדם הגולש באינטרנט, נאלץ להתמודד מעת לעת עם פרסומות קופצות מול העיניים, אך יש לו את הבחירה, לסגור אותן ולא להרחיב את העיון בהם. בדומה לכך, האדם ה”בינוני”, הוא אדם ש”סוגר” באופן יזום ובוטח את כל אותם חלונות בעייתיים בחייו.

כאן הרחיבו אדמור”י חב”ד במשך הדורות, ובעיקר הרבי מלובביץ’ בדורנו, והדגישו נקודה מהממת ורבת משמעות הכלולה בשיטה הזו: לדעתם, הכוחות המוזכרים של המחשבה, הדיבור והמעשה – אינם רק כוחות חיצוניים, אלא למעשה, המשפיעים ביותר על האישיות. שימוש טוב ומועיל בהם – לא רק יבלום מחשבות שליליות, אלא יתירה מכך: ייצור ויעורר רגשות חיוביים של שמחה, אהבת ה’ ואהבת החיים.

במלים פשוטות: אילו יקפיד האדם לדבר דברים חיוביים בשבח משפחתו וחביריו וידגיש את התועלת המשמעותית שהם מעניקים לחייו – הוא יעורר בכך רגש אהבה פעיל אליהם. באותה מידה, אילו יעמיק מחשבתו אודות הסיוע וההגנה שהוא מקבל מאלקים מרגע לידתו ועד עתה – הוא יחוש באופן טבעי רגש הודאה עמוק כלפי רבונו של עולם.

כך דברי הרבי (התוועדויות תשמב א/325): “אדם טוען לשם מה ההשתדלות בענין ואהבת לרעך כמוך, כאשר אינו מצליח לפעול על עצמו את הענין באמת? הנה ידועה קושיא דומה של הרב המגיד, כיצד אפשר לצוות על ‘ואהבת את ה’ אלקיך’? התירוץ הוא, שהציווי הוא להתבונן בדברים המעוררים ומביאים את האהבה. וכך מבאר הצמח צדק בנוגע לציווי ‘ואל ירך לבבכם’, שהצווי הוא לא לחשוב אודות דברים המעוררים את הפחד ועל ידי זה יתבטל הפחד שבלב”.

בדומה לכך, מציע הרבי עצה דומה, לאדם שמתלונן על התפרצויות כעס (אגרות קודש חי”ד ה’רלט): “במה שכתב אודות מידת הכעס והגאוה, כמו בכל הענינים דרך התיקון בזה הוא צעד אחר צעד. וההתחלה היא, שלא להביע הכעס או הגאוה בדיבור, שעל ידי זה מתמעטת ההתפשטות במדה וכנראה במוחש”.

במקרה אחר (שם חי”ח עמוד קסט) מוסיף ומציע הרבי לאישה מסוימת, ליצור ‘התניה חיובית’, ולפיה בכל פעם שהיא פוגעת במישהו, היא מבקשת ממנו אחר כך מחילה, וכך הזכרון על בקשת המחילה הנדרשת ממנה, תמנע ממנה את הפגיעה מלכתחלה.

אם נרצה להשוות זאת לגישות פסיכולוגיות מודרניות, השיטה הזאת מזכירה את ה”גישה ההתנהגותית” (ביהביוריזם), ולפיה, כדי לשנות הרגלים, אין צורך לחזור אל ימי הילדות והתסביכים הפנימיים, אלא מוטב להתמקד בלמידת הרגלים חדשים ויצירת התניות חיוביות בהווה, שירגילו את האדם לחשיבה נכונה ובריאה.

בכיוון ההפוך, אם נרצה להנגיד זאת לשיטות זרות, הדבר מנוגד בתכלית לשיטה היוונית, להבדיל, לפיה האהבה היא “גזירת גורל” כתוצאה מהחץ שיורה ‘קופידון’ בלב האוהבים, ומי שלא פגע בו החץ – לא יזכה לאהבה. אולם השיטה היהודית והחסידית גורסת כי החיים הם דבר נרכש ונלמד, והדרך לכך עוברת, כאמור, דרך שליטה במפתחות האישיות, דהיינו המחשבה, הדיבור והמעשה.

ניתן לסכם את הדברים בסיפור תלמודי יפהפה (יבמות סג,א): יהודית, אשתו של רבי חייא, היתה מצערת אותו. פעם ליוו אותו תלמידיו הביתה וראו אותו קונה לה מתנה יפה. הם די התפלאו על כך בהכירם את מערכת היחסים הסבוכה בין הרב לאשתו, אך הוא הסביר להם: ‘למרות הכל, אני חייב לה טובה רבה על כך שהיא מגדלת את ילדיי ושומרת אותי מן העבירה’…

אם כן, המפתח לתפיסת החיים, נמצא אצלנו ביד והוא כולל חשיבה נכונה, דיבורים חיוביים ומעשים טובים.

תובנות מעשיות:

1. אדם הסובל מחוסר חשק בחיים, ייטיב לעשות אם יתמקד בגישה מעשית ויכריח את עצמו לצאת מן הבית ולפגוש אנשים. הכלל היהודי שמובא שוב ושוב בספר החינוך אומר: “אחרי המעשים נמשכים הלבבות” – ולכן ההתמדה וההרגל, יחד עם ההצלחה שתגיע במשך הזמן, תעורר בו את החשק הרצוי.
2. אדם שסובל מחרדות, פחדים ורגשי נחיתות, ינהג נכון אם יבלום את המחשבות הללו בכח, ולא יתן להן להתפתח בתוכו. ובמקום להעמיק ולחקור אודות מקורן של המחשבות הללו, מוטב לעצור אותן באופן פעיל ולא לתת להן לצבור דומיננטיות בתוכו.

אכן, אין ספק כי בשלבים הראשונים, הדבר יהיה קשה מנשוא, מחמת הדומיננטיות של המחשבות השליליות. אך ניתן להיווכח באופן ברור כי הן פוחתות לאט לאט ואחרי מספר ימים הן ממעטות להופיע.

3. מנגד, מחשבות חיוביות ודיבורים טובים, המדגישים את המעלות של האנשים שאנו באים איתם במגע, כמו גם על מקום העבודה שלנו וכיוצא בזה, יעוררו בנו רגשות אהבה כלפיהם ותחושת הודאה לאלקים על כל הטוב המקיף אותנו.