האור מגיע מתוכנו ועל ידי זה מתגברים על כל הנסיונות
Looking Inside Ourselves for the Solution

MyLife Essay Contest

הקדמה:

חיי האדם מלאים בניסיונות ומלחמות במלחמת היצר, אלא שהתורה מביאה לנו הפתרון כפי שחכמינו אמרו: (קידושין ל,ב) “בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין,” השם ברא בנו את את התורה שהיא התבלין והתרופה לכל למיניהם, ויחד עם זאת נתן לנו הנטיות הרעות נטיות אלו. אלא שבתורה עצמה ישנם הרבה חלקים ודרכים המראים לנו כיצד להתמודד עם את שיטת החסידות שהיא המאירה לנו הכי הרבה את דרך בעיות אלו, ומעל הכל ישנה
החיים שלנו.

באופן כללי- כל שאר השיטות מבליטות את הצד המלחמתי שיש לנו עם העולם ועם היצר הרע, מראים לנו שיש עולם גדול שלוחם נגדנו, וכדי לנצח במלחמה זו, יש לנו כמה שיטות:

“שיטת ההגנה”

אפשרות אחת לחיות במגננה, כמו במלחמה כפשוטה, כדי שהאויב לא ייכנס בנו, יש לחיות בתוך מבצר, לחפור בונקרים עמוקים כדי שלא נהיה מותקפים, כך גם בנמשל, ישנם כאלו שכל חייהם היא להתגונן מהרוחות רעות שמשתוללות בחוץ, וכל הזמן נסגרים יותר ויותר בתוך עצמם, הם גם חיים במנהגים של הסגר, ובאיסורים רבים כדי שלא להיות כמעט במגע הבעיה היא שכמה שמתגוננים יותר, יש לעולם עם העולם, חוץ מהדברים הכי הכרחיים. דרכים איך להיכנס בתוך מבצרים אלו, וכשנכנסים אין את הדרך כיצד להתמודד נגדם.

“שיטת ההתקפה”

ישנה שיטה הפוכה לגמרי, שיטת ההתקפה, ידוע הכלל שההגנה הכי טובה היא ההתקפה, כך גם בנמשל, שיטה זו יש לדעת שגם בצד השני משתכללים, וככל שיוצאים למתקפה, שאין לנו שום הבטחה אלא מנגדים לדרך התורה, אומרת שיש לנו לצאת להלחם נגד שנצליח להשפיע על אחרים, וישנו הסיכון להיות מושפעים מאלו שבחוץ.

הצד השוה בין שתי שיטות אלו- שישנו אויב גדול, ויש לנו להלחם נגדו בכל העוצמה, אם זה בצד ההגנתי או בצד ההתקפי.

“שיטת החסידות”

כשהגיעה שיטת החסידות לימדה אותנו דרך חדשה וקלילה יותר, יש לנו פתרונות מאד קרובים אלינו, ואין צורך להביא “ממרחק תביא לחמה” (משלי לא,יד,) הפתרון נמצא קרוב, וקרוב כל כך עד שנמצא בתוכנו. השיטה היא ללכת בדרך השלום בלי צורך להיות במגננה או בתהלים “פדה בשלום נפשי” (תהלים נה,יט) אדם צריך בהתקפה. ועל דרך לשון הפסוק לפדות את נפשו מהמנגד על ידי השלום.

על כך נרחיב בהמשך בכמה דוגמאות בביאורים של החסידות, שהם אינם רק ביאורים
לימודיים אלא הם ביאורים שמטווים לנו דרך חדשה סלולה ומוצקה בקיום התורה ומצוות, באופן שמראים לנו כמה הפתרון קרוב אלינו, כיצד יש לנו להתמודד ברגעים אחרונים של
הגלות.

.א

שני פירושים בצהר תעשה לתיבה

על הפסוק “צהר תעשה לתיבה” (בראשית ו,טז) השם מבקש מנח לבנות תיבה אלא שיש להאיר אותה ב”צהר,” מביא רש”י שני פירושים בתיבה זו:
פירוש ראשון, צהר- אבן טובה.
(פירוש שני, צהר- חלון (שהרי צהר הוא מהמילה צהריים תוקף האור.

מבאר על כך הרבי הריי”ץ נ”ע בספר המאמרים (התש”ב ע’ 47) שיש שני דרכים כיצד להאיר את התיבה, אם על ידי חלון שמשמעותו להביא את האור מבחוץ, או על ידי אבן טובה להאיר מבפנים.

ומבאר במאמר- שישנם שתי דרכים כיצד האדם יאיר את חייו בלימוד התורה, דרך אחת- על ידי לימוד התורה באופן של ירושה, אלא שדרך זו כרוכה ביגיעה גדולה על ידי עבודת הבירורים, כיצד האדם צריך להתעורר מלמטה על ידי היגיעה בלימוד התורה, עד שתאיר לו בחיי היומיום. ואת זה מדמה לחלון שהאדם צריך להסיר את כל מה שמפריע לאור שיש בחוץ מלהיכנס ולהאיר את חייו, ולזה נדרשת יגיעה גדולה.

דרך שניה- היא על ידי הירושה שבאה לאדם במתנה, הכוונה היא לאור התורה שכל אחד משווה במאמר לאבן מקבל מלמעלה באופן של אתערותא דלעילא. דרך זו הרבי הריי”ץ טובה שמאירה מבפנים, שזה יותר קרוב לאדם.

היוצא לנו מכל זה דכאשר אדם צריך להתעורר מלמטה, זה אומר שיש לו לחפש דרכים כדי ואילו כאשר האדם מביא את האור מלמעלה, כפתיחת חלון להאיר מבחוץ, להאיר מבחוץ פירושו שהאור מגיע מפנימיות נשמתו כאבן טובה המאירה מבפנים. וכפתגם העולם )ספר המאמרים תרפ”ה ע’ ע”ח( “ארויף איז שווערער ווי אראפ” )לעלות קשה יותר מאשר לרדת,( ולכן הדרך השניה שאנו מגלים מתוכנו וממשיכים את פנימיות הנשמה, היא יותר קלה מהדרך הראשונה שיש לעלות מלמטה למעלה.

היוצא לנו מכל זה- יש לנו שני פירושים שהם שתי דרכים בעבודת השם, האם האדם צריך לייבא אור מבחוץ, שלזה נדרשת יגיעה גדולה, או שהאדם צריך להאיר את עצמו את נשמתו, וזה יותר קרוב לאדם, מהאדם נדרש רק להביא את האבן טובה דהיינו להאיר את נשמתו, ולא צריך לחפש דרכים רחוקות להביא אור מבחוץ.

.ב

שני דרכים בעבודת השם דרך ארוכה ודרך קצרה

והנה שני פירושים ודרכים אלו ניתן למצוא בריבוי עניינים בתורה ומצוות ועבודת השם.

ובהקדים המובא בתניא בדף השער שהספר מבוסס על הפסוק “כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו” )דברים ל,יד,( לבאר איך הוא קרוב בדרך ארוכה וקצרה בעזרת השם יתברך.

אחד הפירושים שמביא הרבי בלקוטי שיחות (חלק ל”ד ע174′ הערה 9)

דרך ארוכה- היא דרך ההתבוננות, וכפי שמבאר בתניא עד פרק י”ח.

דרך קצרה- היא הדרך שאדם מגלה את האהבה הטבעית להשם, וכפי שמבאר בתניא מפרק
י”ח ואילך.

ואפשר לומר החילוק ביניהם:

בהמשך לשני הביאורים הנ”ל ב”צהר” אם להאיר מבחוץ או להאיר מבפנים:

“דרך ארוכה” היא דרך ההתבוננות והיא דרך קשה יותר, כיון שיש לאדם המתבונן להסיר מעצמו כל הדברים המונעים אותו מעבודת השם, וזה דורש יגיעה גדולה, וזהו דוגמת הסרת ההעלם דחלון, ועי”ז אור הנשמה תאיר בו.

.”דרך קצרה” היא הדרך שאדם מעורר את הפנימיות שבו שהוא חלק אלוקה ממעל ממש (תניא ריש פ”ב,) ולכן יש לו אהבה טבעית להשם. וזהו דוגמת האבן טובה שמאירה מבפנים, ואין צריך להתייגע ולחפש אור מבחוץ”

במלים אחרות בהתבוננות אדם צריך לייבא אור מבחוץ, ואילו בדרך קצרה יש לו לגלות את האהבה מסותרת שיש בתוכו.

.ג

משה רבנו שבתוך כל אחד

דוגמא נוספת- בנוגע לעניינו של משה רבינו עליו נאמר “אנוכי העומד בים השם וביניכם” (דברים ה,ה) עניינו של משה רבינו הוא לגלות את השם בעולם בחינת ממוצע המחבר, מובן להתחבר להקב”ה כמו שכתוב: ” מזה שע”י הקשר למשה רבינו, על ידי זה האדם יכול ויאמינו בהם ובמשה עבדו” (שמות יד,לא).

אלא שכדי להגיע לזה ישנם שתי דרכים:

דרך אחת היא ע”י שהאדם מסיר כל המניעות שבתוכו ואזי נהיה כלי להשפעה זו.

דרך שניה לגלות את המשה רבינו שתוך כל אחד, כמובא בתניא (פרק מ”ב) על הפסוק “ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך” (דברים י,יב) שואלת הגמרא (ברכות לג,ב) אטו יראה מילתא זוטרתא היא? עונה הגמרא: אין, לגבי משה היא מילתא זוטרתא היא, שואל בתניא- (שם) והרי שואל מעמך כתיב, והכוונה לכל אחד מישראל? ומתרץ- שהכוונה היא למשה רבינו שבכל אחד ואחד, שתוך כל אחד יש ניצוץ ממשה רבינו.

הנפקא מינה בין שני עניינים אלו- האם האדם צריך להמשיך בתוכו את האור הנמשך לו ממשה רבינו ע”י הסרת ההעלם, או להאיר את הניצוץ של משה רבינו שיש בתוכו, וכנ”ל בשני הפירושים בצהר, אם להביא אור מבחוץ או להאיר מבפנים.

זה שאומרים לנו שמשה הוא הממוצע לגלות לנו דבר השם, פירושו שהאדם צריך לפתוח חלון דהיינו להסיר את ההעלם כדי שאור זה יגיע אליו.

ואילו זה שאומרים שישנו ניצוץ של משה רבינו בתוך כל אחד ואחד, זה מתקשר עם הפירוש השני בצוהר, אבן טובה שכ”א בפנימיותו יש בו חלק ממשה רבינו, ואם כן אין צורך להביא את האור מבחוץ.

.ד

משיח שבתוך כל אחד

בחסידות מובא (התוועדויות התשמ”ג ח”ג ע’ -1315) שבתוך כל אדם מישראל יש בחינת משיח בנשמתו, בין הראיות לכך זה ממה שאנו מתפללים בריבונו של עולם שלפני קריאת התורה בימים טובים שמבקשים ויתקיים בנו מקרא שכתוב “ונחה עליו רוח השם” (ישעיה יא,ב), ולכאורה פסוק זה נאמר גבי משיח, הכיצד ניתן לבקש ויתקיים בנו עניין שכתוב אודות המשיח, אלא מזה משמע שבתוך כל אחד מאתנו ישנו ניצוץ משיח.

בהקשר לביאת המשיח ישנה שאלה בגמרא (סנהדרין צח,א), במקום אחד מובא שמשיח יבוא כ”עני ורוכב על החמור” (זכריה ט,ט,) ובמקום אחר כתוב שיבוא “עם ענני שמיא” (דניאל ז,יג?) מתרצת הגמרא- זכו- עם ענני שמיא. לא זכו- עני ורוכב על החמור.

ובפנימיות הביאור, מאחר שבתוך כל אחד מאתנו ישנו ניצוץ משיח, גם אצלנו יש שתי אפשרויות כיצד יתגלה המשיח שבתוכנו, האם יתגלה באופן של “זכו” או באופן של “לא זכו.”

הבחינה של משיח באופן של “לא זכו-“ כשיבא כעני ורוכב על החמור, היא דרגה של ניצוץ משיח שבתוכנו שלא מתגלה במלוא הדרו, היא דרגה מצומצמת בגילוי המשיח, שעדיין קשורים לעולם, ויש להתמודד אתו, שזו המשמעות של “רוכב על החמור,” חמור- מלשון חומריות, זו דרגה שאדם שייך לחומריות וצריך לרכוב על מציאות זו, ולזה נדרשת יגיעה
גדולה, בדוגמת הבחינה של חלון, שיש להתייגע ולהסיר המניעות כדי שהאור יאיר מבחוץ.

הבחינה של משיח שבתוך כל אחד באופן של “זכו-” כשיבוא עם ענני שמיא, היא דרגה שלמעלה משייכות לעולם ואין צורך לרכוב על החומריות, מאחר שנמצאים הרבה מעל העולם, נמצאים בבחינת ענני שמיא, בעניינים שמימיים ורוחניים, ואין צורך במלחמה זו, בדוגמת האבן טובה שיש לגלות ולהאיר מבפנים.

.ה

נשיא הדור שבתוך כל אחד

על דרך זה ישנם שתי בחינות אלו במשה רבנו שבכל דור, ובהקדים- מובא בתיקוני זוהר (תיקון תס”ט קיב,א. קיד, א:) “אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא,” שבכל דור יש נשמת משה רבנו והוא הנשיא של הדור.

כל אחד מאנשי הדור יש בו שתי אפשרויות כיצד להתקשר למשה רבנו של הדור:

אופן אחד- הוא על ידי המלחמה והסרת העניינים שמושכים אותו לענייני העולם וענייני הגוף ונפש הבהמית, ואזי מקבל ההשפעה מהצדיק, וזהו דוגמת הסרת ההעלם של החלון כדי שהאור של הצדיק יאיר בו.

אופן שני- שאומרים לו “הנשיא הוא הכל,” (במדבר כא,כא ברש”י) דהיינו שהוא כולל את כל הנשמות של הדור, ובתוך כל אחד יש בנו ניצוץ מאותה נשמה כללית, בדוגמת האבן טובה שאדם מגלה מבפנים.

על דרך הפתגם: “עומק חסיד רבי” (רמ”ח אותיות סימן קי”ג אגרות קודש כרך ט’ ע’ ו).

.ו

חלק אלוקה ממעל ממש שבתוך כל אחד

והנה בתיבת “אדם” יש שני פירושים ועניינים- אם אדם מלשון אדמה, או אדם מלשון “אדמה לעליון” (של”ה חלק תושב”כ וישב סוף הדרוש צאן יוסף,) ושני תוארים אלו מתארים את שתי הבחינות שבאדם, הגוף שלו והנשמה שבו.

אדם מלשון אדמה– זה הגוף, ומצד הגוף שמושך לענייני העולם ישנה מלחמה ויגיעה כיצד להסיר המניעות ועיכובים בדוגמת החלון כנ”ל.

אדם מלשון אדמה לעליון– זו הנשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש (כמובא בתניא פ”ב,) ואזי ההתמודדות מול העולם היא כשם שהעולם איננו תופס מקום לגבי הקב”ה, כך כשאדם מגלה את החלק אלוקה שבו, העולם לא תופס מקום לגביו, בדוגמת אבן טובה כנ”ל.

.ז

סיכום: הכח שיש לנו להתמודד עם העולם

היוצא לנו מכל הנ”ל כשאדם בא להתמודד מול העולם הגדול, מרגיש הרבה העלמות והסתרים, זו מלחמה קשה, ואינו יודע מהיכן להתחיל, מה גם שהצד שכנגד משתכלל יותר ויותר, וכפי שמבאר זאת הרבי בליקוטי שיחות (ח”ב ע’ 372) שאדם רואה שהעולם הוא “מדבר גדול” ואזי הוא נבהל מזה.

באה תורת החסידות ומלמדת אותנו שהפתרון הוא לא לייבא עזר מבחוץ ע”ד “ממרחק תביא לחמה” (משלי לא,יד,) אלא הפתרון נמצא בתוכנו בכל אחד מאנשי יש בו אהבה מסותרת להשם, יש בו ניצוץ מנשמת משה רבינו, יש בו ניצוץ מהנשמה כללית של הדור משה שבדור, יש בו ניצוץ משיח בנשמתו, ויש בו חלק אלוקה ממעל ממש, ומה שנדרש מאתנו הוא לגלות את זה על ידי “נר מצוה ותורה אור” (משלי כ,כז,) ובאופן של “פדה בשלום נפשי,” מבלי צורך להלחם, ואזי רואים שאין לעולם שום תפיסת מקום, וכמה שהעולם נראה גדול, זה הרי רק דמיון בעלמא, והוא אין ואפס מול כל מה שיש בתוכנו, וזה הבסיס של כל התניא, להסביר לכל אחד מאתנו את הפסוק “כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו” (דברים ל,יד,) לבאר איך הוא קרוב, ועוד יותר איך הוא קרוב